התובע נסע עם רכבו ברחוב הציונות בפרדס חנה. במהלך הנסיעה חש בזעזוע ורעידות ברכב. התובע יצא מן הרכב, והבחין, כלשונו, ב"חור גדול ועמוק" שהיה במרכז הכביש. לטענת התובע, בשל החור בכביש ניזוק גלגל הרכב כליל: הג'אנט נמעך, הצמיג התפוצץ והצלחת נשברה. עלות תיקון הרכב הייתה 1,712 ש"ח. התובע צרף לכתב התביעה שלו הן תמונות של הגלגל הניזוק, והן תמונות של הכביש.
הנתבעת אישרה כי בכביש היה "סדק" אולם לטענתה היות שעומק הסדק הינו 5-6 ס"מ בלבד, הרי שאם נגרם לתובע נזק, הוא נגרם כתוצאה מכך שנסע מהר, ולא בשל רשלנותה של הנתבעת. לשאלת בית המשפט האם נתקבלו בעבר פניות לגבי אותו הכביש, השיב מנהל מחלקת התשתיות במועצה כי הייתה פניה למועצה על אודות בור ברחוב הציונות, אולם לא ברור האם אכן המדובר היה באותו הבור.
השופטת קיבלה את גרסת התובע, וקבעה כי הנתבעת התרשלה בכל שלא תיקנה את הבור בכביש. סעיף 235(3) לפקודת העיריות קובע כי על העירייה חלה חובה לתקן ולהסיר כל מכשול בדרך. כמו כן, סעיף 249(11) לפקודת העיריות קובע, כי על העירייה "לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור".
בפסק דין של בית המשפט העליון נפסק בבירור כי "נוכח אפיו של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים" (ע"א 176/59 ראש העיר נ' ישראל ראש חודש).
בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי על הנתבעת, מועצה מקומית פרדה-חנה-כרכור, לפצות את התובע בעלות תיקון הרכב, הגם שלא תיקן עדיין את הרכב. ככלל, אין חובה לתבוע רק לאחר תיקון הרכב, וניתן להגיש תביעה על סמך הצעת מחיר. כן, נפסק, כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 400 ש"ח.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לגבי מהירות נסיעתו של התובע, וקבע כי טענתה זו של המועצה לא גובתה בכל ראיה שהיא.
ת"ק (חדרה) 29358-04-13 אנגלנדר נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור