בית המשפט פסק כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 5,000 ש"ח בגין משלוח של הודעות ספאם, וזאת על אף שהתובע לא ביקש כי יחדלו מלשלוח לו הודעות וכי יסירו אותו מרשימת התפוצה.
סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים), הידוע בכינויו "חוק הספאם", קובע, כי חל איסור על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני (דוא"ל), ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. עוד קובע הסעיף, כי הפרת הוראותיו תיחשב, הן לעבירה פלילית שבגינה ניתן להטיל קנס על שולח ההודעות, והן לעוולה אזרחית המהווה עילת תביעה שבגינה ניתן לחייב את השולח במתן "פיצוי לדוגמה", של 1,000 ₪ לכל היותר, בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות הסעיף, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק.
לטענת התובע, הנתבעת שלחה אליו למעלה מ-40 הודעות פרסומת, בזמנים שונים. התובע הוסיף ופירט, כי באותה תקופה חי מחוץ לישראל, ועל כן כלל לא היה לו צורך בהתקשרות עם הנתבעת, המציעה שירותים של חיפוש עבודה בישראל.
התובע לא שלח לנתבעת בקשת סירוב לקבל הודעות, ולטענת הנתבעת – בשל עובדה זו יש לדחות את תביעתו של התובע, שעשה לעצמו "שיטה", כלשונה של הנתבעת, "לאגור הודעות רבות ככל האפשר". בית המשפט פסק שהנתבעים לא הציגו במסגרת כתב ההגנה ראיות לכך שהתובע הסכים לקבל פרסומות מהם.
על אף שבית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בסכום של 1,000 ש"ח לכל הודעה, ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח עבור כל עשרות ההודעות שקיבל, וזאת למרות שלא ביקש להסיר את עצמו מרשימת התפוצה. ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בשל הצורך להרתיע את מפרי החוק.
עם זאת, ביהמ"ש ביקר את התובע ופסק: "הבקשה להסרה אינה פעולה סבוכה או קשה מצד הנמען, ודי במשלוח בקשה קצרה בכתב,שיחת טלפון או הקלקה על קישור ההסרה… כל פרשנות אחרת עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית ולפיה יכול נמען להמתין כאוות נפשו ולקבל עשרות ומאות דברי דואר, ואז להגיש תביעה בסכומים אסטרונומיים… לדעתי אגירת הודעות רבות ככל האפשר מבלי לנקוט בפעולה הפשוטה ביותר של לחיצת הכפתור של ההסרה הינה פעולה בחוסר תום לב, בניגוד לעיקרון הקטנת הנזק ומהווה שיקול בגובה הפיצוי שייפסק לתובע…".
ת"ק (תל-אביב – יפו) 20987-01-12 ישי רז נ' לוג טק תקשורת בע"מ