בית המשפט לתביעות קטנות פסק פיצוי להורים, שילדיהם כונו על ידי הנתבעת "עבריינים". בית המשפט קבע כי אף שהילדים לא תבעו בעצמם (ילדים קטינים רשאים לתבוע בבית משפט בכלל, ובבית משפט לתביעות קטנות בפרט), האב, התובע, יהיה זכאי לפיצוי, מאחר שהתפיסה החברתית המקובלת היא שייחוס האשמות כה חמורות לילדים, משליכה גם על ההורים, ובעיקר על איך נתפס החינוך אותו נתנו לילדים.
כדי לתבוע בלשון הרע, יש להוכיח ראשית את יסוד הפרסום. בית המשפט פסק כי העלאת פוסט לאתר אינטרנט, שם כינתה הנתבעת את ילדי התובע "עבריינים" הינה פרסום בהתאם להגדרת החוק, שכן האמירה הייתה מיועדת לאדם נוסף זולת הנפגע, ואף הגיעה בפועל לאנשים נוספים. נדגיש, כי כאשר הפרסום נעשה בכתב, הרי שכלל אין צורך שאותו פרסום יגיע לאנשים נוספים, אלא די בכך שהוא עלול היה להגיע לאנשים נוספים.
- מאמר: לשון הרע בתביעות קטנות
לגבי פרסום שנעשה באינטרנט, פסק בית המשפט: "העלאת הודעה או תגובה באתר אינטרנט פומבי או ציבורי היא כיום ככל הנראה הדרך המהירה, הקלה והזולה ביותר להפיץ מידע בקרב מספר רב ביותר, ואף בלתי מוגבל, של אנשים. למרבה הצער הקלות בה ניתן לעשות כן הובילה במידה לא מועטה לקלות ראש בהעלאת הודעות בפזיזות מבלי ליתן את הדעת להיקף החשיפה לתוכן ההודעה, משמעותו והשלכותיו".
הנתבעת טענה כי אמירותיה חוסות תחת ההגנה הקבועה בחוק, לפיה מה שפירסמה הינו אמת (הגנה זו נקראת הגנת "אמת דיברתי"). חובת ההוכחה כי האמירה הינה אמת היא על הנתבעת. כלומר על מי שנטען כי הוא פרסם לשון הרע. נעיר, כי גם אם יוכיח המפרסם כי דבריו היו אמת, עדיין ייצטרך להוכיח כי יש בפרסום משום עניין ציבורי. כלומר, לא כל דבר שהינו אמת, מותר לפרסום. במקרה הזה קבע בית המשפט כי הנתבעת כלל לא הצליחה להוכיח שאמירתה כי ילדי התובע הינם "עבריינים" הינה אמת, ולמעלה מן הצורך אף פסק בית המשפט כי באמירה כלל אין עניין ציבורי.
לגבי השאלה כיצד יש לקבוע את גובה הפיצוי, ציין בית המשפט: "הלכה היא בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים".
ת"ק (אשדוד) 9474-12-13 אמויאל נ' לוי