בית המשפט לתביעות קטנות פסק לתובע פיצוי בסך של 20,000 ש"ח בגין הטרדות טלפוניות. לטענת התובע, שכנו בקומה מתחת היה נוהג להתקשר אליו, עשרות פעמים, לאורך כל שעות היממה ובעיקר בשעות הלילה הקטנות. מרבית השיחות היו למעשה "שיחות שתיקה", ופעם אחת נשמע קול מן הצד השני שאמר "איפה היהלומים שלך?". בהמשך התרחבה ההטרדה, והתובע ובני משפחתו סבלו גם מצלצולים באינטרקום, שאף אחריהם לא נשמע כל קול. התובע הגיש תלונה במשטרה בגין ההטרדות.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי כל אימת שבני משפחת התובע הפריעו את מנוחתו, הוא היה מתקשר ממספר חסוי. הוא הוסיף כי התובע ובני משפחתו "התעללו בו", בין השאר מאחר שנהגו להקפיץ כדור בביתם באופן שהרעיש והפריע את מנוחתו, הזיזו רהיטים, כינו אותו משוגע ועוד. בין השאר טען בכתב הגנתו כי כאשר ביקש מאמו של התובע ומאחיותיו להפסיק את הרעש בדירתן, הן תקפו אותו וטרקו את הדלת בפרצופו.
בית המשפט קיבל את התביעה, שכן הנתבע למעשה הודה בטלפונים ובהטרדות. אומנם הנתבע טען כי עשה זאת כ"הגנה" וכ"אמצעי מניעתי", אולם כפי שעולה מתלונתו במשטרה, הוא עשה זאת גם בשעות מאוחרות מאוד, מבלי שסבל לפני זה כל הפרעה, רק "כדי להשיב למשפחת התובע כגמולם – להפריע להם כפי שהפריעו לו".
נפסק, כי ההטרדות הטלפונית הינן גם פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וגם הטרדה לפי לחוק התקשורת בזק ושירותים, התשמ"ב-1982.
לעניין הפגיעה בפרטיות ציטט ביהמ"ש לתביעות קטנות פסק דין של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרון ברק: "הזכות החוקתית לפרטיות משתרעת, בין השאר – ובלא כל ניסיון להקיף את הזכות על כל היבטיה – על זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדל"ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ… הזכות לפרטיות נועדה, על-כן, להבטיח כי אדם לא יהא שבוי בביתו, ולא יהא אנוס לחשוף עצמו בביתו להפרעות שאין הוא רוצה בהן…" (בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים).
לעניין ההטרדות הטלפוניות נפסק בבית המשפט העליון כך: "אין הטרדת הזולת בטלפון או בפקסימיליה ביטוי לחופש ביטוי. אין ביישומה של הגבלה על כך כדי לכלוא את הרוח. יש בה כדי לשמור על שפיות אנושית ועל סדרי חברה בסיסיים תקינים. כשם שזכותו של אדם להיות מוגן פיסית, זכותו להיות גם מוגן נפשית; ביתו הוא מבצרו – והטלפון הוא שלוחת ביתו…" (רע"פ 10462/03 הראר נ' מדינת ישראל).
בית המשפט לתביעות קטנות, פסק לתובע, כאמור, פיצוי בגובה 20,000 ש"ח, תוך שהוא מציין, באופן יפה, כך: "צלצול ממספר חסוי, שתיקה לאחר מענה וניתוק של השיחה מטרידים את האדם שמשיב לה. הם מאלצים אותו לחדול מעיסוקיו, לגשת לטלפון ולקבל את השיחה (שכן הוא אינו יודע מי מתקשר אליו) – רק כדי לגלות שעשה זאת לחינם; הם מותירים אותו חסר אונים משאין ביכולתו למנוע שיחות נוספות מסוג זה או לסננן מראש; הם מעוררים תהיות בדבר זהות המתקשר ומניעיו; אלו מובילות בתורן לאי נחת במקרה הטוב, ולחששות וחרדות במקרה הפחות טוב…".
ת"ק (תל-אביב – יפו) 21594-08-14 ברבי נ' קרסו (8.2.15)