בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי ההחלטה של הבנק שלא לקבל עָרֵב רק בגלל גילו, ולא על סמך בדיקת מצבו הכלכלי ומצבו הבריאותי הינה פסולה, ומהווה עבירה על חוק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.
כללי
ביתו של התובע הופנתה לבנק אוצר החייל על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון, כדי לבקש הלוואה על סך של כ-165,000 ש"ח. היא ביקשה מאביה ואמה שיהיו עָרֵבים להלוואה מולה הבנק. הוריה הסכימו, אולם הבנק סרב לקבלם כערבים, בטענה שהאב מבוקר מדי. התובע, בן 67, פנה לבנק, והבנק חזר על טענתו, והבהיר בכתב כי אינו מקבל ערבים מעל גיל 55.
לטענת התובע, ההחלטה שלא לקבלו כערב הינה פסולה, ובניגוד לחוק איסור הפליה. חוק איסור הפליה קובע בסעיף 3 כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם".
לטענת הבנק, אין מדובר בהפליה. ראשית טען הבנק כי אילו נהליו. שנית, טען, כי אין מדובר בהפליה כשהאבחנה בין אנשים נעשית אם הדבר מתחייב מאופיו של השירות או המוצר (למשל, איסור כניסה של גברים לחוג המיועד לנשים בלבד, או איסור כניסה לסרט בגלל גיל צעיר מדי): התובע בן 67, במועד סיום תקופת ההלוואה (15 שנים) יהיה בן 82, וככל שהתובע מתבגר, גדלים הסיכויים שיתקשה להחזיר את ההלוואה.
נטל ההוכחה (או מי צריך להוכיח מה)
בתביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים, מתרחשת תופעה משפטית הנקראת "היפוך הנטל". בתביעה "רגילה" התובע הוא זה שצריך להוכיח את הטענות שלו (כלומר, "הנטל" עליו). בתביעה לפי חוק איסור הפליה מתהפך הנטל בנקודות מסוימות: כאשר מקבל שירות (הצרכן) מוכיח שנותן השירות (המוכר) לא נתן לו שירות, והצרכן שייך לאחת הקבוצות המופלות (ערבי / מזרחי / אישה / הומו וכו'), אזי מתהפך הנטל והמוכר הוא זה שצריך להוכיח שהוא לא הפלה.
עוד קבוע בחוק איסור הפליה, כי כאשר מוכיח צרכן שהוא הופלה, עובר הנטל למוכר (במקרה הזה לבנק) להוכיח שההפליה לא הייתה מטעמים שמותרים בחוק, ובמקרה הזה: הנטל עובר לבנק להוכיח שהטעמים בגינם הפלה (הגיל) אינם מותרים (כלומר, אינם מתחייבים מאופיו של המוצר או השירות).
מה פסק בית המשפט?
בית המשפט קבע כי הדבר אינו מתחייב מאופיו של השירות, וכי אין קשר עיקרי בין הגיל של של הערב לבין סיכוייו לעמוד בהתחייבויותיו. בית המשפט קבע כי "הבנק לא הוכיח ברמה האמפירית כי קיים קשר סיבתי בין גילו של הערב לבין סיכויי הפרעון ממנו. הבנק לא הוכיח ולו ברמה סטטיסטית כי סיכויי הגביה מערב בגיל מסויים הם נמוכים לעומת גיל אחר. הבנק לא הוכיח כי קיימת מדיניות דומה ביתר הבנקים המסחריים שלא לקבל ערבים מעל גיל מסויים".
כלומר, בנקודה בה התהפך התהפך הנטל, קבע בית המשפט כי הבנק לא עמד בנטל ההוכחה שחל עליו, ולא הוכיח את הטעמים בגינם, לדעתו, האבחנה בין התובע לבין אנשים שהם מתחת לגיל 55 הינה מותרת. בית המשפט פסק לתובע פיצוי של 15,000 ש"ח.
תק (הרצליה) 425-07-18 (26.11.18)