התובע הינו אדם הסובל ממוגבלות, בהתאם להגדרה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענת התובע הוא היה לקוח קבוע בסניף זה של ארומה, אולם יום אחד פנה אליו מנהל הסניף, ודרש ממנו לצאת מבית הקפה. התובע הוסיף וטען בכתב התביעה, כי מנהל הסניף הנחה את עובדיו שלא לתת שירות לתובע, ומנע ממנו להיכנס לסניף לאחר שכבר יצא ממנו.
מנגד, טענה הנתבעת, כי הלקוח הינו לקוח מוכר בבית הקפה, וכי הוא לקוח בעייתי, שכן הוא היה מסתגר בשירותים למשך זמן רב. כן טענה הנתבעת, כי התובע היה נפגש בבית הקפה עם בחורות רבות, ומתנהג איתן בהתנהגות אשר לדעתה – עוררה אי נוחות אצל חלק מהלקוחות. הנתבעת הוסיפה כי עובדת אחרת בסניף, הסובלת אף היא ממוגבלות, הוטרדה על ידי התובע, בצורה כזו שהקשתה עליה לתפקד בעבודתה.
מנהל הנתבעת ציין בפני ביהמ"ש כי הוא עצמו הינו נכה צה"ל, וכן כי הוא מעסיק בסניף חמישה עובדים בעל מוגבלות. לטענת ארומה, היא לא מנעה מהתובע שירות בשל מוגבלותו, כי אם בשל התנהגותו הלא הולמת אל מול הלקוחות האחרים ועובדים, כמו גם בשל העובדה שהשתמש בשירותים במשך זמן רב בכל יום..
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, על יסוד טענת "הודאה והדחה". כלומר, מרגע שהנתבעת הודתה בעובדות העיקריות שבתביעה (מניעת הכניסה ואי מתן שירות לתובע), הרי שנטל ההוכחה לשאלה מדוע יש לדחות את התביעה – עובר לכתפיה. במילים אחרות: הנתבעת היא שצריכה להוכיח שלא מנעה את השירות מהתובע בשל מוגבלותו, אלא עשתה זאת בשל הטרדת הלקוחות, העובדים, והשימוש בשירותים. כלל זה הינו חריג לכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה".
נפסק כי הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע לגבי טענותיה. היא נמנעה מלהביא לעדות את אחת העובדות שנטען כי הוטרדה ע"י התובע, וכן היא לא זימנה לעדות כל עובד אחר. הנתבעת אף לא הוכיחה כי התובע שהה בשירותים שעות רבות מדי יום, כפי שציינה בכתב הגנתה.
ביהמ"ש קבע בצורה יפה כי "לא כל התנהגות חריגה של אדם שאינה עולה בקנה אחד עם הנורמות המקובלות באותו בית עסק, יש בה, כדי להקנות לנתבעת זכות הפלייה".
בית המשפט לתביעות קטנות פסק, כאמור, לזכות התובע פיצוי של 2,500 ש"ח.
ת"ק (ירושלים) 7585-08-12 לוי נ' מסעדת ארומה א.קליפ קפה בע"מ