הנתבעת, חברת עורכי דין, ייצגה את עיריית נתניה בהליכי גביה של קנס חנייה. לטענת התובע, עורכי הדין של הנתבעת ביצעו הליכי גבייה שלא כדין. על פי האמור בכתב התביעה, הליכי הגבייה הופנו כנגדו, ולא כנגד בִּיתוֹ של התובע, שכלל אינה מתגוררת עימו. במהלך הדיון התובע הוכיח כי כתובתה של ביתו, אשר נגדה היו צריכים להתבצע הליכי הגבייה, לא הייתה רשומה בכתובת בית מגוריו.
כחלק מהליכי הגבייה שהופעלו נגד התובע, הגיעו לביתו שני גובים על מנת לעקל מיטלטלין. התובע טען כי חרף העובדה שיידע את הגובים כי ביתו אינה מתגוררת בביתו, ואף מסר להם את כתובתה, הם פירקו את המחשב הנייד שלו, ומשהתנגד לכך, איימו עליו כי יזמינו משטרה. התובע שילם באותו מעמד לגובים את הסכום שדרשו, על מנת למנוע את פירוק המחשב, ועל מנת למנוע את הבושה מול שכניו ומכריו, באם אכן תגיע ניידת לביתו. 
הנתבעת לא הכחישה את טענות התובע בדבר מקום מגורי הבת, אולם טענה כי היא איתרה את כתובת הבת באמצעות חוקר פרטי. על אף שניתנה לנתבעת אורכה להגיש תצהיר מטעם החוקר הפרטי כיצד איתר את הכתובת, היא לא עשתה זאת.
בית המשפט קבע כי העובדה שהגובים אמרו לתובע שהוא יכול לפנות לבית משפט שייתן פסק דין הצהרתי, אינה מחייבת אותו לנקוט בכל פעולה שהיא. האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת, הפועלת כזרועה הארוכה של הרשות, ומחויבת לנהוג בהגינות ובשים שכל אף יותר מכל אדם או חברה אחרת, בהיותה חברת עורכי דין. נפסק כי על עורכי דין חלה חובת תום לב מוגברת כלפי האזרחים.
השופט יעל קלוגמן תהתה בפסק הדין, מי שם את הנתבעת לדרוש כי התובע יבצע פעולות להוכיח שאינו החייב הנכון, שעה שפעולות אלו כרוכות בהוצאות ובטרחה רבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי "התנהלות זו מצביעה על גישה של שררה וכוחנות מצד הנתבעת. כשלוחתה של רשות, חלה על הנתבעת החובה… לבדוק את עצמה היטב ולוודא שהמשך פעולות הגבייה בבית התובע יעמוד על קרקע מוצקה. הנתבעת סברה, משום מה, כי היא פטורה מכך, אך לא-היא".
פסק הדין התייחס בהרחבה למספר פסקי דין שניתנו בעבר בעניין לשון הרע כתוצאה מפעולות רשויות שונות. במקרה אחד נפסק כי סירוב הבנק לכבד המחאות יכול להוות הוצאת שם רע (ת"א 3130/99 א.א.א יזמית ייצור וסחר בע"מ נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל). במקרה אחר נקבע כי הגשה של תביעה לא מבוססת כדבעי יכולה אף היא להחשב לשון הרע (ת"א 4147/01 סנדרס נ' בנק הפועלים). במקרה נוסף נפסק כי הודעה ששיגר המרכז לגביית קנסות אל בנקים שונים, ואשר על פי ההודעה הוטל עיקול על חשבונו של אדם בגין חוב, מהווה פרסום לשון הרע (ת"א 25746/07 אחימן נ. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות).
בפסק הדין המתואר לעיל, קבעה השופטת כי הנתבעת גרמה לתובע נזק תדמיתי, בושה ועוגמת נפש, ולפיכך תפצה אותו בסכום של 15,000 ש"ח ותשיב לו את הסכום ששילם לגובים.
ת"ק (נתניה) 20427-01-11 אוריאל נ' חברת הדס עורכי דין