בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי על מדינת ישראל לפצות את התובעת, אשר נאזקה על-ידי מאבטחי בית המשפט והושארה כך במקום ציבורי במשך כשעתיים ועשרים דקות.
התובעת השתתפה בדיון בעניינה בבית המשפט. במהלך המשפט עלה חשד כי התובעת מקליטה את הדיון, וזאת בניגוד לחוק. עם תום הדיון נעצרה התובעת על-ידי מאבטחי בית המשפט, נאזקה, והוחזקה במקום חשוף לעיני הקהל, למשך כשעתיים ועשרים דקות, מבלי שבוצעה פעילות חקירתית כלשהי לבירור החשד נגדה. הזמן התארך משום שהמאבטחים הזמינו את השוטרים לבית המשפט, כדי שייקחו אותה לחקירה. זאת, בזמן שתחנת המשטרה נמצאת קרוב מאוד לבית המשפט. כלומר, ניתן היה לקחת את התובעת לתחנת המשטרה, במקום להחזיק אותה כך במשך למעלה משעתיים.
בית המשפט קבע כי המעצר אכן נעשה בסמכות, שכן התובעת נחשדה בעבירה. ככלל ניתן לומר שעיכוב ומעצר יש בהם כדי לפגוע בחירותו של אדם, ובזכויות היסוד שלו. ואולם, כידוע, ניתן לפגוע בזכויות יסוד, במקרה שבו הפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש.
סעיף 25 לחוק המעצרים קובע כי על שוטר שעצר אדם ללא צו מעצר, חלה חובה להביא את העצור ללא דיחוי לתחנת המשטרה. בהתאם לחוק, על מאבטחים שהוענקו להם זכויות דומות לזכויות המוקנות לשוטרים, חלות אותן חובות כמו על שוטרים. לפיכך, החובה להביא אדם ללא דיחוי לתחנת המשטרה, חלה גם על המאבטחים בבית המשפט. נשאלת השאלה, כמובן, איך יש לפרש את המילים "ללא דיחוי". נפסק, כי לא ניתן לתת פרשנות מדויקת למילים "ללא דיחוי", וכל מקרה ייבחן לגופו. כך, למשל, יש לבדוק את מידת הקרבה לתחנת המשטרה, ואת אפשרויות התחבורה. כפי שצוין, תחנת המשטרה, קרובה מאוד לבית המשפט.
השופט בבית המשפט לתביעות קטנות סיכם, ופסק: "אין כל צורך להכביר מלים על כך שאופן מעצרה של התובעת גם לא עומד בסטנדרט הראוי במה שנוגע לפגיעה מינימלית בכבוד. הצדק עם התובעת הטוענת כי הושבתה אזוקה בכניסה לבית המשפט למשך שעתים ועשרים כך שכל הבא בשערי בית המשפט והיוצא מהם רואה אותה במצבה זה היא פגיעה לא נדרשת בכבודה, וגם אם אניח שהייתה הצדקה לאזיקתה הממושכת, הרי שהיה על המאבטחים להחזיקה במעצר במקום פומבי פחות בבית המשפט".
ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט