בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי למי שמתווך בין לקוח / צרכן, לבין מוכר / ספק, יש אחריות שהמחיר שהציג המוכר באתר האינטרנט הוא גם המחיר הסופי שאותו ישלם הלקוח.
עובדות המקרה
התובע ביקש להזמין דרך אתר "10 ביס" ארוחה ממסעדה. באתר הוצגה הנחה של 12%, אולם בפועל ההנחה הסופית הייתה של 7%. התובע פנה לנתבעת, חברת "10 ביס", וביקש כי יושב לו ההפרש. הנתבעת טענה כי ההנחה תלויה במסעדה, ולכן אין להטיל עליה את האחריות. התובע טען כי בוצעה הטעיה צרכנית לפי הוראות חוק הגנת הצרכן, וכי על הנתבעת לעמוד במחיר שפורסם.
פסק הדין של בית המשפט
האם יש לתובע זכות לתבוע? ראשית קבע ביהמ"ש שאף שלא הלקוח הוא זה ששילם על הארוחה (אלא מעסיקו), יש לו זכות תביעה נגד הנתבעת, מאחר והוא ה"המוטב" (כלומר, הנהנה מהכרטיס). בנוסף, ניתן לומר שהתובע "משלם" על הארוחה, שכן זו הטבה שניתנת לו במסגרת העבודה, ויתכן שאם לא הייתה ניתנת לו בצורה של כרטיס להזמנת אוכל, היא הייתה משולמת לו בכסף.
מה האחריות של חברת "10 ביס"? מערכת יחסים משפטית שבה יש גורם נוסף נקראת מערכת יחסים משולשת. כלומר, בין כל הצדדים (לקוח – מתווך – מוכר) יש יחסים מסוימים, ובמסגרת יחסים אלו, נקבע בפסק הדין, "אין ספק ואין מתווך יכול להתנער מחבותו כלפי צרכן בתואנה כי האחר הוא אשר ביצע את העסקה עם הצרכן… והחוט המשולש לא במהירה יינתק…".
הדבר דומה לסוכן נסיעות המתנער מאחריותו לגבי המלון בתואנה כי הוא "רק מתווך", או למקרה בו חויבה בפיצוי חברה המתווכת בין שוכרי ומשכירי רכבים. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי יש להטיל אחריות בתחום התיירות גם על מי שהוא מתווך בין לקוח לספק (בית המלון, או החברה להשכרת רכב).
בית המשפט התייחסת לטיעוני הנגד בפסק הדין, אולם בסופו של דבר קבע כי "שיקולי מדיניות משפטית מחייבים להכיר באחריות "המתווך" לעמוד בהתחייבויות המפורסמות אצלו כלפי הצרכנים. לו יש כוח מיקוח מול הספקים השונים ובמידת הצורך הוא יכול להחליף נותן שירות אחד בנותן שירות מקצועי יותר…".
האם בוצעה הטעיה לפי החוק? חוק הגנת הצרכן קובע כי יש להציג ללקוח את המחיר הסופי של המוצר, שכן ידיעת המחיר הסופי היא גורם מהותי במיוחד בהחלטה של לקוח האם לבצע עסקה. הבדל בין מחיר המוצר על המדף, לבין מחירו בקופה, מהווה הטעיה בהתאם לחוק. בדומה, נפסק, המחיר באתר האינטרנט של הנתבעת צריך להיות המחיר הסופי של המוצר בעת התשלום.
בית המשפט קבע כי לא בוצעה הטעיה במכוון: "התרשמתי כי הדבר לא נעשה במודע ואף מתרחש תחת מערכת אלקטרונית "אוטומטית" המצריכה התאמה". עם זאת, ומאחר שחוק הגנת הצרכן קובע כי הטעיה היא תוצאתית, כלומר לא נדרשת כוונה להטעות, פסק בית המשפט נגד הנתבעת, אך קבע כי היא תשיב לתובע את ההפרש בין 12% ל-7%, וכן 800 ש"ח הוצאות משפט.
תק (פתח תקווה) 933-02-18 (19.8.18)