בתביעה קטנה שהוגשה נגד חברת אשת טורס, פסק בית המשפט כי החברה התרשלה, ועליה לפצות את התובעת, אישה בת 80 שנשכחה בשדה התעופה, בסכום כולל של 20,400 ש"ח, המורכב מהחזר הסכום ששילמה התובעת עבור הטיול, ומפיצוי בסך של 13,000 ש"ח בגין אובדן החפצים בתיק היד, עוגמת נפש, הוצאות והנזקים שנגרמו לתובעת.
התובעת הינה אישה כבת 80, אשר רכשה מחברת אשת טורס טיול מאורגן למרוקו, בסכום של 7,400 ש"ח. במהלך הטיסה חשה התובעת לא בטוב, אולם לאחר בדיקת רופא השיבה כי הרגשתה השתפרה, וכי היא יכולה להמשיך בטיול.
במהלך עצירת ביניים ברומא, ככל הנראה בשל אי הבנה, התנתקה התובעת מהקבוצה. עובדת של חברת התעופה ליוותה אותה לתחנת אוטובוס, שם הושארה מבלי שיש לה את פרטי המלון ואת מיקומו. התובעת המתינה זמן רב בתחנת האוטובוס, ללא מזון או שתיה, ולבסוף חזרה לטרמינל כשהיא מבולבלת. היא פגשה זוג ישראלים שסייעו לה ליצור קשר עם ביתה בישראל. ביתה של התובעת התקשרה לסניף הנתבעת בארץ, אולם נאמר לה כי לא ניתן לסייע לתובעת כעת שכן היה זה ערב חג סוכות ואין מוקד חירום.
בסופו של יום, נעזרה התובעת באותו זוג ישראלים, ורכשה כרטיס חזרה לארץ, לאחר המתנה של כ-13 שעות. את מזוודת היד שלה שהייתה מאוחסנת מעל המושב קיבלה רק לאחר מספר שעות, ואת המזוודה הגדולה, שהייתה בתא המטען, קיבלה כעבור כמה ימים כשהיא ריקה מתכולתה.
טרם הגשת התביעה, פנתה התובעת לנתבעת, וביקשה כי יפצו אותה. הנתבעת השיבה לתובעת כי היא מסירה מעל עצמה אחריות, וכי האחריות הינה של חברת התעופה, שגרמה לבלבול, והיא אף שמנעה את המשך הטיסה של התובעת מאיטליה למרוקו, בשל מצבה הבריאותי. הנתבעת ציינה בכתב הגנתה כי המדריך סייע לתובעת, אולם מאחר שמשך הזמן בין הטיסות היה קצר (כ-50 דקות), המדריך היה נתון בלחץ רב, בין הצורך לדאוג לכלל הקבוצה, ובין הצורך לסייע לתובעת. בשל הלחץ הרב עליו, עלה המדריך עם הקבוצה לטיסה, כשהוא משאיר את התובעת מאחור (לטענתו של המדריך, נאמר לו כי התובעת אינה רשאית לעלות לטיסה בשל מצבה הבריאותי).
בית המשפט קבע כי התובעת ננטשה – פשוטו כמשמעו – בשדה התעופה באיטליה. התובעת, אישה קשישה וחולת סכרת, נאלצה לכתת רגליה בין דלפקי הטרמינל במשך שעות, מבלי שניתן לה כל מלון, מזון או שתיה. כשניסתה ביתה של התובעת לקבל שירות בארץ, נאמר לי כי המוקד סגור. בית המשפט ציין בצדק: "תמוה בעייני כיצד ייתכן כי חברה גדולה כמו הנתבעת המוציא קבוצות גדולה לחו"ל, אינה טורחת להפעיל מוקד חירום או סיוע חירום למטיילים מטעמה בחו"ל… לא נעלמה מעינינו העובדה כי ייתכן שירות שכזה כרוך בעלויות כספיות לא מובטלת. עם זאת, לאור החשיבות שיש בהפעלת השירות, הרי שאין מנוס מכך, ויהי מה".
ניתן היה, פסק בית המשפט, למזער את הנזק באמצעים שונים, אם למשל הייתה רשימת אנשי קשר של המטיילים בקבוצה למקרה חירום, הנמצאת אצל המדריך. בית המשפט קבע כי המדריך, בהיותו עובד של אשת טורס, על אף שלא פעל כפי שמצופה היה ממדריך סביר לפעול, אינו נושא באחריות אישית לנזקיה של התובעת.
בית המשפט התייחס לשלל טענותיה של הנתבעת. בין השאר קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הוכיחה שמצבה הרפואי של התובעת הקשישה מנע את הטסתה למרוקו, וכן ציין, כי "מי שמוציא לטיול מאורגן אישה בת – 80, הרי שהוא צריך להיות מוכן גם לתרחישים כאלה, ולפעול בהתאם ולא להפקיר את החולה בארץ זרה".
בית המשפט פסק לתובעת פיצוי כולל של 20,400 ש"ח: 7,400 ש"ח עלות הטיול, ו-13,000 ש"ח בגין חפציה במזוודה שאבדו.
ת"ק (ירושלים) 21158-05-14 אמיתי נ' חברת אשת טורס בע"מ