בתביעה קטנה שניסחנו נגד רשות מקומית, טענו כי במשך מספר שנים חויב התובע בסכומי ארנונה גבוהים ממה שאמור היה לשלם. ביהמ"ש פסק כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של כ-27,000 ש"ח.
מתוך כתב התביעה:
"באוקטובר 2001 רכשנו נכס ברחוב ___________, בעיר ____________. מאז ועד לאחרונה, כפי שיתואר להלן, שילמנו ארנונה בהתאם לדרישות התשלום שקיבלנו מאת הנתבעת, על פי סיווג נכס שהיא ביצעה, בהתאם למדידות שנערכו על ידה, ולאחר ביקור בנכס שערכה.
לאחרונה, טרם רישום הנכס בטאבו, ביצעה הנתבעת שוב מדידה של הנכס. או אז נתברר לנו כי במשך כל השנים שילמנו ארנונה על פי סיווג של הנכס כ"בית בודד", בעוד שאין ספק, והנתבעת אינה חולקת על כך, כי הנכס חוסה תחת הגדרת "בית משותף". כך יצא, כי בפועל שילמנו ארנונה גבוהה יותר משכנינו הצמודים, אשר לנו עימם קיר משותף.
הנתבעת ביצעה מספר מדידות בנכס נשוא התביעה, ונציגי הנתבעת ביקרו בו במהלך השנים מאז רכישתו. הם אלו שהגדירו את הנכס כבית בודד, שלא בהתאם לדין.
הנתבעת הודתה בסיווג הלא נכון של הנכס, וכתבה: "נעשתה בדיקה על ידי נציגנו. בהתאם לממצאיה תוקן סיווג הנכס לדירה מסוג 5, המצויה באזור ד'…". הנתבעת הודיעה כי תתקן את שומת הארנונה ממועד פנייתנו הראשונה והלאה".
בכתב התביעה טענו כי על העירייה להשיב לתובע את הסכומים אותם שילם ביתר במהלך השנים. בהתכתבויות בין הצדדים טרם הגשת התביעה, טענה הנתבעת כי אינה חייבת בהשבת התשלומים באופן רטרואקטיבי. ואולם, בתי המשפט קבעו בעבר כי "אין חולקין כי על-פי ההלכה שנשתרשה בפסיקה, ניתן להגיש תביעה לבית-משפט אזרחי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט להשבת ארנונה שנגבתה ביתר עקב התרשלותה של הרשות המקומית, וזאת גם כשהתובע לא הגיש השגה על שומת הארנונה כנדרש בחוק הערר".
עוד באותו פסק דין, התייחס בית המשפט לחובתה של העירייה להשיב את הכספים שנגבו ביתר – אף ללא הידיינות משפטית: "נפסק כי בנסיבות בהן אין מחלוקת בקשר לכך שהנישום שילם סכומים בגין ארנונה מעבר למה שחייב היה לשלם, ראוי שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר, וללא התדיינות" (עא (ת"א) 3353/07 עירית גבעתיים נ' עוה"ד יצחק יהב (21.3.09).
במקרה אחר פסק בית המשפט, לעניין טענת העירייה כי חיובה להחזיר כספים לתושבים ייפגע בהתנהלותה הכספית: "טענה סתמית של "פגיעה קשה בתקציב הרשות" – באשר היא – לא תוכר כעילת הגנה לגיטימית. מושג "טובת הציבור" על דרך הסתם לא נכיר בו כעילת הגנה ראויה במשפט אזרחי".
העירייה הגישה כתב הגנה בתיק, אולם ביכרה שלא להופיע לדיון. לפיכך, ובהתאם לתקנות, פסק ביהמ"ש לתובע כמעט את מלוא הסכום אותו תבע – 27,100 ש"ח.