נגד התובע נפתחה חקירה בשל חשד לפריצה למאגרי המידע של הנהלת בתי המשפט. המשטרה פרסמה בדף הפייסבוק שלה פוסט ובו סיפרה על דבר החשדות נגד התובע. לאחר שנסגר תיק החקירה נגדו, פנה התובע וביקש כי יפורסם עדכון אודות סגירת התיק נגדו, אולם הודעה כזו לא פורסמה אלא בחלוף 6 חודשים, לאחר הגשת התביעה.
התובע הגיש תביעה נגד המדינה בעילה של לשון הרע, שאינו מכוון נגד הפרסום הראשוני, אלא נגד העובדה כי לא פורסם במועד עדכון אודות סגירת התיק. 
סעיף 25א' לחוק איסור לשון הרע קובע: "פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין (בסעיף זה – החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה".
ביהמ"ש נדרש בעבר לפרשנות של סעיף 25א', ופסק כי "פרשנות תכליתית ראויה של החובה עפ"י סעיף 25 א' לחוק היא הטלת חובה סטטוטורית על אמצעי תקשורת לפרסם עדכון על שחרור וזיכוי נאשם, באותה צורה "סנסציונית" ובאותה הבלטה וגודל ידיעה כפי שפורסם דבר מעצרו, חקירתו והגשת כתב אישום נגדו" (ת.א. (תל-אביב – יפו) 48982/04 לוק נ' ידיעות אחרונות בע"מ).
בית המשפט פסק כי עיתוי פרסום הודעת העדכון, כשישה חודשים לאחר הפרסום המקורי, הינו "בעייתי". משטרת ישראל, קבע השופט, אצה לפרסם את דבר החקירה שעה וארבע דקות (בדיוק) לאחר הסרת צו איסור הפרסום, אולם לא פעלה באותה נחישות כדי לעדכן כי החקירה נסגרה. פרק זמן של שישה חודשים, הוסיף בית המשפט, אינו פרק זמן סביר לפרסום הודעת העדכון.
התובע זכה בפיצוי של 2,500 ש"ח, תוך שביהמ"ש מציין שהוא שקל שיקולים שונים בפסיקת הפיצוי: הנזק שנגרם לתובע, אמיתות הפרסום הראשוני, נפוצות הפרסום ועוד.
ת"ק (חיפה) 1-09-14 הלוי נ' מדינת ישראל (18.3.15)