בתחילת חודש פברואר, קיבל תובע שסייענו לו בהגשת התביעה הודעה מבית המשפט, כי תביעתו נמחקה בשל חוסר מעש, שכן הוא לא הודיע לבית המשפט על התקדמות המשא ומתן בין הצדדים. תחילת הסיפור הינה לפני כמספר חודשים, עת התקיים דיון ראשון בתביעתו של התובע.
בית המשפט סבר כי יש לתובע עילת תביעה מוצדקת, וביקש מהצדדים לבוא במשא ומתן מחוץ לכתלי בית המשפט, ולעדכן את בית המשפט בתוצאות המשא ומתן. כבר עם סיום הדיון פנה התובע לנציגת הנתבעת, חברת ביטוח, ונתן לה את פרטי יצירת הקשר עימו. מאז, ובמשך כמה חודשים, התנהל בין הצדדים משא ומתן בעצלתיים, כאשר הנתבעת דוחה כל פעם את תשובותיה לתובע, והתובע מבחינתו שולח לנתבעת אימיילים, פקסים, מנסה להתקשר אליה, ולסיים את המחלוקת. הנתבעת, כפי שהראינו בבקשה לבית המשפט, נקטה במדיניות של "סחבת", ומשכה את ניהול התיק.
הנתבעת הכירה בזכותו של התובע לפיצוי, והציעה לו, מחוץ לכתלי ביהמ"ש, פיצוי של 26,600 ש"ח, אולם ההתנהלות מולה הייתה מעיקה ומתישה. חוסר היכולת לקבל תשובות ראויות ממנה, התישו את התובע. כשקרא התובע שוב את החלטת בית המשפט מהדיון הראשון, הוא סבר כי עליו להודיע לבית המשפט באחד משני מקרים – אם המשא ומתן כשל, או אם המשא ומתן צלח. כל עוד התנהל המשא ומתן, על אף שהתנהל באיטיות רבה, סבר כי אינו צריך לעדכן את בית המשפט.
על כן, התובע הופתע כאשר קיבל החלטה מבית המשפט, שתביעתו נמחקה בשל חוסר מעש. החלטה זו מהווה פסק דין. התובע נותר מול שוקת שבורה: מחד, יש לו עילת תביעה מצוינת (ולראיה, הנתבעת הציעה לשלם לו כ-26,600 ש"ח), ומאידך, אינו יכול להגיש את תביעתו שוב בשל התיישנות.
תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) קובעות כי בבית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (או החלטה של בית המשפט על מחיקה בשל חוסר מעש, כמו במקרה שלנו) תוך 7 ימים מיום שנתקבלה. את הבקשה מגישים לבית המשפט שנתן את ההחלטה ולא לבית המשפט המחוזי (בשונה מבקשת רשות ערעור על תביעה קטנה, אותה יש להגיש תוך 15 יום, לבית המשפט המחוזי).
את הבקשה הגשנו באיחור של מספר ימים. ציינו בבקשה את סעיף 156(א) לתקנות סדר האזרחי, הקובעת כי בית המשפט רשאי למחוק תביעה בשל חוסר מעש, לאחר שנתן בעל הדין הודעה כל כוונתו למחוק את התביעה, והזמין אותו להסביר מדוע אין למחוק את התביעה. התראה כגון זו לא נשלחה לתובע.
לגבי האיחור, ציטטנו את פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, בו היא פוסקת כי איחור של 3 ימים בהגשת הבקשה לביטול הינו איחור שאיננו מהותי. השופטת פרוקצ'יה מציינת כי "הליך שיפוטי בתביעות קטנות נתון לגמישות יתירה, ובית המשפט הדן בכך אינו קשור בסדרי דין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי הדין המיוחדים לתביעות קטנות, עליו לפעול בדרך המועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (בר"ע (י-ם) 3230/98 טדסקי פנחס נ' משעלי רונן ונטלי).
חשוב לציין כי בבוא בית המשפט להכריע האם לבטל את פסק דינו, הוא צריך לשקול שני שיקולים עיקריים:
א. מה הסיבה למחדל בגינה לא התייצב צד לדיון, או לא פעל בהתאם להוראות בית המשפט.
ב. סיכויי הצלחת התביעה. לגבי סיכויי הצלחת התביעה, אין צורך להוכיח כי אם הבקשה תתקבל הרי שגם התביעה תתקבל, אלא די להוכיח כי יש סיכוי כזה.
בית המשפט קיבל את בקשתנו והורה על ביטול פסק הדין המורה על מחיקת התביעה.
הערה לסיום: לבקשה לביטול פסק דין יש לצרף תצהיר חתום ומאומת על ידי עורך דין. כמו כן, אם הבקשה מוגשת באיחור, יש לצרף אליה גם בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בלי שני אלו – הבקשה לביטול פסק הדין לא תתקבל.
ב ה צ ל ח ה!