ביום 4.8.14 קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי (שהיה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום), וקבע הלכות חשובות בעניין תביעות המוגשות באופן קבוע לבתי המשפט לתביעות קטנות, הנוגעות לחוק הספאם ("חוק הספאם" הינו הכינוי הנפוץ לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982).
במאמר קודם שלנו הרחבנו על עניינים הנוגעים לחוק, וענינו על שאלות נפוצות. כמו כן, כאן תוכלו לקרוא פסקי דין נוספים בעניין חוק הספאם.
שופט בית המשפט העליון ציינו כי הספאם מהווה מטרד ציבורי הגורם לנזקים שונים, בכמה תחומים. ראשית, המידע המועבר באמצעות ספאם עשוי להיות פוגעני. שנית, חלק מהודעות הספאם עלולות להכיל וירוסים שונים. שלישית, תופעת הספאם פוגעת ביעילות ובתועלת שהעסקים מפיקים ממנו ופוגמת במסחר. רביעית, דואר הזבל כופה על הנמענים, בעל כורחם, לבצע פעולות רבות ותדירות של מיון דואר אלקטרוני.
בית המשפט העליון דן בהרחבה בכל מה שקשור לפיצוי ללא הוכחת נזק בהקשר של חוק הספאם. בהתאם לחוק, כאשר בית המשפט פוסק פיצוי ללא הוכחת נזק בשל הודעות ספאם, עליו לשקול: א. את אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו. ב. עידוד הנמען למימוש זכויותיו. ג. היקף ההפרה. כמו כן נקבע בפסק הדין, כי שבית המשפט אינו צריך לשקול את הנזק שנגרם בשל משלוח הספאם. יצוין, בהקשר זה, ששיקולי המדיניות בנוגע לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בפסיקת פיצויים לפי חוק הספאם, דומים בעיקרם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בתביעות ייצוגיות. הסיבה לשיקולים אלו, ולרעיון הכללי של פיצוי ללא הוכחת נזק היא, שתובע לא יטרח להגיש תביעה כשהפיצוי הינו "נמוך" יחסית.על כן יש לעודד תובעים להגיש תביעות, באמצעות מנגנון של "ללא הוכחת נזק". ובלשון בית המשפט: "נקודת המוצא שבבסיס סעיף 30א(י) לחוק היא שנמען של דבר פרסומת שנשלח בהפרה של החוק לא יטרח להגיש תובענה לפיצוי בגינה משום שהנזק האישי שנגרם לו נמוך מן העלות הכרוכה בניהולה".
כן ציין בית המשפט, שמטרת הפיצוי הינה לגרום לכך, ששליחת ספאם תהיה בלתי כדאית עבור המפרסם. ברור, כי ככל שהפיצוי לתובע יהיה גבוה יותר, הרי שההרתעה תהיה "יעילה" יותר. עם זאת, מאחר שבמקרים רבים מדובר בכמה הודעות בודדות, הגשת תביעות שהפיצוי המקסימלי להן הוא כמה אלפי שקלים, יכולות פשוט להיות לא כדאיות. את ה"בעיה" הזו, פסק בית המשפט, ניתן לתקן באמצעות פסיקת הוצאות ושכר טרחה לתובעים, באופן כזה שיצדיק את הגשת התביעה, ויגרום ליותר אנשים להגיש תביעות.
קביעה נוספת וחשובה של בית המשפט הינה, כי עצם העובדה ששולח ההודעות כלל אפשרות בהודעה להסרה מרשימת התפוצה – לא עומדת לזכותו. נקודת המוצא היא שאין להטיל חובה על התובע לבקש להסיר את עצמו (אם מעולם לא ביקש להיכלל ברשימת תפוצה כזו). הסיבות, פסק בית המשפט, הן אלו: א. אם מי ששלח את ההודעה ידע שהכנסת אפשרות להסרה תפחית את הפיצוי שהוא יחויב בו, הדבר יהווה תמריץ לעבירה על החוק. ב. קביעת סכום פיצוי מופחת, מהווה תמריץ שלילי לתובעים מפני הגשת תביעה (תובע שידע כי ייפסק לו סכום נמוך, לא יגיש תביעה). ג. עצם הלחיצה על הקישור להסרה, יכולה לדרום נזק ולהדבקת מכשיר הטלפון / המחשב בווירוס.
רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (4.8.14)