בית המשפט לתביעות קטנות פסק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ש"ח לפי חוק הספאם – אף שבהודעות לא הציעה הנתבעת לתובע לרכוש מוצר מסוים, או להצטרף לשירות שלה. בית המשפט פסק כי גם הודעות שמטרתן לשמר לקוח או ליידע אותו על שירותים מסוימים, בין בתשלום או בין שלא בתשלום' נכללות תחת חוק הספאם.
לטענת התובע, בזק שלחה לו 10 הודעות בדואר אלקטרוני, לאחר שביקש במפורש להפסיק ולשלוח לו הודעות. לטענתו, משלוח ההודעות וקבלתן לתיבת הדואר האלקטרוני שלו, גזלו את זמנו ופגעו בפרטיותו. לטענת הנתבעת – חברת בזק, אין מדובר בהודעות פרסומת, שכן מטרתן לא הייתה הוצאת כספים, כפי שדורש החוק. לטענת בזק, "הפרסומים לגבי ההטבות שנשלחו הם בעלי מסר שירותי וייעול תהליכים עבור התובע ולא בעלי מסר פרסומי, כהגדרת חוק התקשורת. כך נשלחו אליו הודעות בעלות תוכן שירותי חינמי, שאינן באות להזמין את הצרכן לרכוש מוצר או שירות ואינן מעודדות הוצאת כספים, כי אלו הודעות מעדכנות, הנעשות לרווחת התובע, להרחבת חוויית השירות הניתן לו ממילא".
בית המשפט דחה את טענות חברת בזק, וקבע כי ההודעות ששלחה נכללות תחת חוק הספאם, שכן מטרתן הסמויה היא דווקא כן לגרום ללקוח להוציא את כספו. בית המשפט פסק: "אין הצדקה להדיר ממסגרת החוק הודעות שמטרתן להגיע לתודעת הלקוח, לשמר את הלקוח וליידע אותו על שירותים נוספים שהנתבעת מציעה, חלקם בתשלום וחלקם לא. אף יש להניח כי הנתבעת לא הייתה טורחת לשגר הודעות כה רבות ומגוונות אם לא הייתה גלומה בכך תועלת כלכלית עבורה. שימור הלקוח ועידודו להמשיך ולהעמיק את הקשר המסחרי-עסקי עם המציע היא אינטרס כלכלי מובהק".
בית המשט קבע כי האופן שבו פעלה בזק עונה על הגדרת החוק. סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (הידוע בכינוי "חוק הספאם") קובע כי פרסומת היא "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". בית המשפט שם את הדגש על המילים בדרך אחרת, שכן נוסח החוק הוא רחב, ונועד לכלול כל אמצעי המשמש את המפרסם כדי לעודד לקוחות פוטנציאליים לרכוש שירותים או מוצרים, גם אם לא באופן ישיר.
התובע זכה בפיצוי בסך 5,000 ש"ח, אף שתבע פיצוי בגובה של 10,000 ש"ח (החוק מתיר לבית המשפט לפסוק פיצוי בגובה של עד 1,000 ש"ח בגין כל הודעה). בקביעת הפיצוי התייחס בית המשפט לעובדה כי בזק לא ציינה בשורת הכותרת שמדובר בפרסומת, כפי שדורש החוק, ולא אפשרה הסרה מרשימת התפוצה באופן של "השב" לדואר האלקטרוני ממנו הגיעו ההודעות. מאידך, ציין בית המשפט, התובע לא ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה על ידי לחיצה על קישור בהודעת הדוא"ל (חשוב לציין כי החוק אינו מחייב ללחוץ על הקישור. חרף זאת, ולדעתנו שלא בצדק, מצא ביהמ"ש עניין זה לחובתו של התובע).
ת"ק (פתח תקווה) 46507-02-15 דוד רום נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (10.1.16)