בית המשפט לתביעות קטנות פסק פיצוי בסך של 6,000 ש"ח בתביעה בה טען אדם שהנתבעת הגישה נגדו תלונת שווא בידיעה שהיא תלונת שווא. עצם הגשת התלונה, טען התובע (שוטר במקצועו), גרמה לו לתחושה קשה, לפגיעה בשמו הטוב, לעוגמת נפש, ולחשש לחירותו ולפרנסתו.
בית המשפט קבע כי הנתבעת פנתה למחלקה לחקירות שוטרים, כאשר המטרה היחידה שלה הייתה לפגוע בשוטר (התובע בתביעה הקטנה), וכי היא כלל לא האמינה בנכונות התלונה שלה. ביהמ"ש הסיק זאת, הין השאר, מכך שפנתה למחלקה לחקירות שוטרים זמן רב לאחר האירוע נשוא התלונה.
על אף הפיצוי שפסק, ביהמ"ש הדגיש כי במקרה שבו אדם מגיש תלונה אשר בדיעבד מתברר שהיא תלונת שווא – הוא לא יהיה חב בפיצוי. המבחן החשוב הוא אמונתו ותפיסתו של האדם המתלונן את המקרה. אדם, המבקש להגיש תלונה בפני המשטרה על עבירה שלפי אמונתו אכן בוצעה, יהיה זכאי להגנת החוק, גם אם לאחר חקירה יתגלה שאמונתו לא הייתה נכונה. האינטרס הציבורי מחייב, קבע ביהמ"ש, שאדם המגיש תלונת שווא לא יזכה הגנה, וכי אין לעודד התנהגות כזו.
- פסק דין נוסף: פיצוי של 4,000 ש"ח בגין תלונת שווא
ביהמ"ש לתביעות קטנות ביקר פסק דין של ביהמ"ש העליון, שקבע באופן גורף כי "המוסר תלונה למשטרה, על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהי של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם" (רע"א 1808/03 אגשם נ' רשות הדואר). לדעת ביהמ"ש בַּתְביעה הקטנה, יש להבדיל בין מקרה שבו אדם קולט בחושיו את האירועים נשואי התלונה, לבין מקרים של כך קרה. כלומר, במקרה שבו אדם אינו קולט בחושיו את האירועים, עליו לבצע בירור מינימלי, על מנת להימנע מתלונת שווא. אולם, במקרה שבו אדם קלט את האירוע בחושיו שלו (שמע או ראה, למשל את האירועים), וכאשר הוא יודע שהתלונה שהוא מגיש הינה תלונת שווה – יהיה מקום לחייבו.
ביהמ"ש מבחין גם בין אדם פרטי, אשר לו בד"כ אין את הכלים לבצע חקירה, לבין תאגיד (למשל בנק או רשות מקומית), שיש לו את הכלים לבדוק האם תלונה שהוא מגיש הינה בעלת בסיס (אם בנק מגיש תלונה על עבירה – לא מספיקה "אמונה" או בירור שטחי אם אדם כלשהו ביצע עבירה, אלא נדרשת חקירה, שכן לבנק יש את האמצעים לביצוע החקירה).
כל מקרה ייבחן לנסיבותיו הפרטניות. במקרה האמור בו פתחנו – קבע ביהמ"ש פיצוי בסך של 6,000 ש"ח לטובת התובע.
ת"ק (חיפה) 51735-07-10 יוסי יקירי נ' ויקטוריה מייזלס (ניתן ביום 31.8.11)