התובע רכש מן הנתבעת רכב, לאחר שנאמר לו כי הקילומטראז' של הרכב הינו 42,000 ק"מ. לאחר מספר שבועות גילה התובע כי מד הקילומטרים זויף, ולמעשה הרכב נסע למעלה מ-146,000 ק"מ. כמו כן גילה התובע, כי הרכב היד בעבר בבעלות חברת השכרה, ולא בבעלות פרטית כפי שנאמר לו.
התובע פנה אל הנתבעת ודרש להחזיר את הרכב ולקבל את כספו חזרה. לטענת התובע, הוא נענה בסירוב ובזלזול, תוך שנציג הנתבעת הודה במרמה אמר לו כי אין לו סיכוי בביהמ"ש. בית המשפט קבע כי התובע השאיר בדיון רושם אמין, בעוד שעדות נציג הנתבעת "הותירה רושם שלילי בעליל… אף שניתנה ברהיטות השמורה לעורכי דין ובבטחון עצמי רב ושמא אף מופרז". בית המשפט אף פסק כי "ניתן היה להתרשם על נקלה כי דבריו [של נציג הנתבעת] אינם כנים".
הנתבעת עוסקת במכירת רכבים משומשים. לכן, היא חייבת, על פי חוק, לספק לקונה טרם הרכישה "טופס גילוי נאות" בדבר מצבו של הרכב. על הטופס להימסר בנפרד מהסכם המכירה, ולכן דחה בית המשפט את הטענה כי זכרון הדברים שנחתם, משמש גם כ"טופס גילוי נאות". בית המשפט דחה גם את הטענה כי "כך עושים כולם". נפסק, כי מי שעוסק במכירת רכב, כדוגמת הנתבעת, לא יוכל להעלות כל טענה לגבי מצב הרכב, אם לא מסר לקונה טופס גילוי נאות.
בית המשפט ציין גם, כי "לעתים קרובות נופלים רוכשי רכבים קורבן למעשי מרמה מובהקים – בדיוק כפי מצב הדברים בתיק זה…יכול שמצב דברים זה ישתנה אם הוראת סעיף 5 לחוק מכירת רכב משומש, הקובעת סנקציה פלילית בגין אי-מסירת טופס גילוי כקבוע בסעיף 4, תיאכף ביתר קפידה ע"י רשויות האכיפה".
בית המשפט קבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום ההפסד שלו בגין הטעיה, 16,000 ש"ח, וכן לפצות את התובע בסכום של 4,000 ש"ח בגין נזקיו הלא ממוניים. בית המשפט פסק לזכות התובע פיצוי נוסף בסכום של 5,000 ש"ח, וזאת בשל חומרת התנהלות הנתבעת ובזבוז זמנו של התובע.
ת"ק (חיפה) 26248-11-10 דוד מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות בע"מ (AIC טריד אין)