התובעת ביקשה לצאת לטיול בסין. לשם כך, פנתה לנתבעת ("אגד תיור ונופש בע"מ), הזמינה טיול מאורגן בסין, ושילמה עבורו סך של 12,800 ש"ח. במהלך שיחת המכירה, שאלה נציגת הנתבעת את התובעת האם יש לה ויזה, והאחרונה, בסוברה שהכוונה הינה לכרטיס אשראי מסוג "ויזה", השיבה בחיוב. התובעת הגיעה ביום ובשעה המיועדת לנמל התעופה, אולם לא הורשתה לעלות לטיסה, לאחר שנתברר שם שאין לה אשרת כניסה לסין.
התובעת סידרה את הוויזה לסין למחרת, והצטרפה לטיול, לא לפני שנדרשה לשלם תוספת של 1,850$. כמו כן, הצטרפה התובעת לטיול בן 16 יום בלבד, ולא 19 יום – משך הטיול המקורי. בשל כך, פנתה התובעת לביהמ"ש ודרשה פיצוי בסך של 3,200$. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהסכום הנוסף אותו נדרשה התובעת לשלם, היה מורכב מעלות הטיול החדש וכן דמי הביטול עבור הטיול הקודם. 
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, לאחר שייחס לתובעת רשלנות תורמת.
על פי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, על סוכנות נסיעות לגלות לצרכן פרטים שונים לגבי הטיסה ומדינת היעד, לרבות תוקף הדרכונים הנדרש, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישה אחרת המהווה תנאי כניסה למדינת היעד.
על פי פסק הדין, הנתבעת לא שלחה לתובעת כל מסמך שבו נאמר במפורש כי על מי שטס לסין להצטייד באשרת כניסה מבעוד מועד. כן קבע ביהמ"ש, כי העובדה שהתובעת לא זימנה לעדות את הנציגה שהייתה בקשר עם התובעת – פועלת לרעתה (בהקשר זה יובהר, כי צד להליך שיפוטי, שהיה יכול לצרף ראיה או לזמן עד שהיו פועלים לטובתו, ולא צירף את אותה ראיה או לא זימן את העד, רואים אותו שאם היה עושה זאת – העד או הראיה היו פועלים כנגדו).
בית המשפט קבע כי על הנתבעת היה להבהיר לתובעת במפורש כי היא נדרשת החזיק באשרת כניסה ברת תוקף, אולם ייחס לתובעת רשלנות תורמת בגובה של 30%. ביהמ"ש פסק לתובעת את הסכום שנאלצה להוסיף עבורה הטיסה (1,850$ – 6,660 ש"ח) וכן פיצוי נוסף בגובה של 1,500 ש"ח בגין הפסד חלק מימי הטיול ועוגמת הנפש כשנאלצה להגיע לשדה התעופה וסורבה לעלות לטיסה. מהסכום הזה הפחית ביהמ"ש 30% רשלנות תורמת, והתובעת זכתה לפיצוי כולל של 5,712 ש"ח.
ת"ק (תל אביב – יפו) 6049-07-12 נגר נ' אגד תיור ונופש בע"מ