בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי הנתבעת, חברה הנותנת שירותי רפואה דחופים למנויים, תפצה את התובעת בסכום של למעלה מ-7,000 ש"ח. התובעת, אישה כבת 80, הצטרפה לשירותי הנתבעת, ובין הצדדים נחתם הסכם למשך שלוש שנים. לטענת התובעת היא נזקקה מספר פעמים לשירותים רפואיים מאת החברה, אולם התאכזבה מאיכות השירות. אשר על כן, ביקשה לבטל את ההתקשרות עם החברה. לטענת התובעת, ביטול ההסכם ארך זמן רב, וגם זאת, רק לאחר שפנתה לנתבעת מספר פעמים ולאחר שעירבה את המועצה להגנת הצרכן. התובעת הוסיפה וטענה כי מנהל הנתבעת איים עליה שאם תבטל את המנוי, היא תיגרר להוצאות משפטיות שיעלו לה כסף רב.
פסק הדין קובע כי ההסכם בין הצדדים הינו בניגוד לחוק הגנת הצרכן. בעוד שחוק הגנת הצרכן קובע במפורש כי עסקה מתמשכת למתן שירותי רפואה תהיה לתקופה של לא יותר משנה, ההסכם בין החברה לתובעת, קשר את התובעת בעסקה למשך שלוש שנים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת שהסעיף אינו חל עליה. הנתבעת ניסתה לטעון שהתובעת היא שיזמה את ההתקשרות, ולכן היא יכולה להתקשר עם לקוחות בהסכם ארוך טווח, לתקופה העולה על שנה. מנוסח הסעיף עולה בבירור כי אין כלל חשיבות לשאלה מי יזם את ההתקשרות – החברה או הלקוח.
אשר על כן, קבע בית המשפט, יש לראות את ההסכם כבטל מאליו, שנה לאחר תחילת ההתקשרות.
בית המשפט ביקר את התנהלותה של החברה הנתבעת, ופסק כי עדות מנהל החברה עשתה עליו "רושם שלילי, בהיותה מתחמקת ובלתי אמינה". בית המשפט לא חסך שבטו, והוסיף אף כי "התנהגותו [של מנהל החברה הנתבעת] בעת הדיון הייתה כוחנית, ובאחד המקרים אף התפרץ כלפי התובעת והשתיקה, חרף גילה המתקדם".
נפסק כי הנתבעת זכאית להשבה של כל הסכומים ששילמה לחברה החל מיום שבו ההסכם התבטל (כאמור, שנה בדיוק לאחר חתימתו, על אף שנחתם לשלוש שנים), ולהשבה של סכומים שנגבו ממנה שלא כדין. כמו כן, נקבע כי הנתבעת תפצה את התובעת בפיצוי לדוגמא בגובה של 6,000 ש"ח, וזאת על מנת להרתיע חברות נוספות מפני הישנות של מקרים דומים, ועל מנת להגן על קשישים וחולים, הנמנים על חלק מהאוכלוסיות המוחלשות בחברה.
בית המשפט סיים את פסק דינו וציין כי "ראוי לשבח את התובעת, אשר חרף גילה המתקדם ומצבה הרפואי, לא ויתרה, פנתה לבית המשפט והטריחה עצמה להתייצב לדיון ולעמוד על זכויותיה".
בסיכומו של פסק הדין, חויבה הנתבעת להשיב לתובעת 1,100 ש"ח, לפצות אותה בסכום של 6,000 ש"ח פיצוי לדוגמא, וכן ב-800 ש"ח בגין הוצאות משפט.
ת"ק (קריות) 16705-06-13 פיגל-בלומנרייך נ' א.ד. מ.ש.ר.פ