בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי על הנתבעת, חברה לייבוא ולשיווק כיסאות גלגלים, לפצות את התובע בשל כך שלא גילתה לו שכיסא הגלגלים אותו רכש הינו בגודל שאינו סטנדרטי. בית המשפט קבע כי אי גילוי פרט זה, שהינו פרט מהוי בעסקה, הינו הטעיה, הגם שככל הנראה נעשה הדבר בתום לב ולא בזדון.
התובע הינו אדם נכה המשותק בידיו וברגליו. לשם ניידותו הוא נעזר בכיסא גלגלים. התובע ביקש לרכוש כיסא מיוחד שלא היה במלאי, והוא הזמין אותו על סמך נתונים כתובים, בלי שראה אותו קודם. עלות הכיסא הייתה 51,738 ש"ח, והתובע שילם 24,525 ש"ח מכספו (יתרת הסכום בסך של 27,213 ש"ח שולמה ע"י משרד הבריאות).
עוד באותו היום, שם לב התובע כי הכיסא הינו גבוה בכ-5-7 ס"מ מן הסטנדרט המקובל, וכתוצאה מכך, חלק מן הדברים הבסיסיים בביתו, כמו שולחן האוכל, הפכו בלתי נגישים עבורו. בהמשך התברר שהיה ניתן להנמיך את הכיסא בשני ס"מ, אולם בכך לא היה די על מנת להתאים לצרכיו של התובע. התובע ביקש לבטל את העסקה, אולם הנתבעת סרבה. התובע נאלץ לרכוש כיסא חדש מסוג אחר, שעלותו הייתה גבוהה יותר.
לטענת הנתבעת, התובע הזמין את הכיסא לאחר שחתם על טופס הזמנה. כן הוסיפה, שביום שהגיע הכיסא, ניסה אותו התובע בחנות, הביע את שביעות רצונו, ואף חתם על טופס קבלה של כיסא הגלגלים.
השופט הדגיש בפסק הדין, כי הוא התרשם שהנתבעת עצמה לא ידעה שהכיסא אותו הזמין התובע הינו כיסא הגבוה מן המקובל.
בית המשפט סמך את פסק דינו על חוק הגנת הצרכן, הקובע בסעיף 2 שכותרתו "הטעיה", כי עוסק לא יעשה פעולה שיש בה כדי להטעות את הצרכן לגבי עניין מהותי בעסקה. סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן מפרט מספר דוגמאות לעניינים שהינם הטעייה, ובין השאר קובע החוק כי אי גילוי של "המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס" הינו הטעיה. בית המשפט ציין כי חוק הגנת הצרכן מחיל חובות מוגברות כלפי בעלי מוגבלויות, הנמצאים במצוקה מסוימת.
פסק הדין של בית המשפט מסתמך גם על חובות כלליות מחוק החוזים ומדיני החוזים, הכוללות, למשל, חובות תום לב,שקיפות, והגינות. הפרת החובות האמורות עשויות לזכות את הצד שנפגע בביטול החוזה ובפיצויים בגין נזקיו.
בית המשפט קבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום ההשתתפות שלו בקניית הכיסא, סך של 24,525 ש"ח, וכן בסך של 5,000 ש"ח פיצויים בגין הוצאות התובע ועוגמת נפש.
תק (י-ם) 4023/08 שילה נ' חב' א.ש. יבוא ושיווק כסאות גלגליים בע"מ