בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי על הנתבע להשיב לתובע סך של 10,869 ש"ח, שהתובע נתן לו עת יצאו יחד לחופשה בחו"ל. התובע והנתבע היו מיודדים, ויצאו יחד לחופשה בת שבוע בארה"ב, על מנת לעשות קניות לאחר חג המולד.
לטענת התובע, לפני הטיסה נתן לנתבע סכום של 500$ במזומן, ובמהלך שהותם בארה"ב שילם מכיסו עבור ההוצאות הנוספות: השכרת רכב, טיסות, מלונות וקניות. הנתבע, כך טען התובע, הבטיח כי כאשר ישובו לארץ יחזיר לתובע את הסכומים ששילם עבורו. למרות זאת, הנתבע השיב לו סכום של 1,650 ש"ח בלבד. הנתבע טען, כי סוכם בין הצדדים שהתובע הוא זה שיישא בהוצאותיהם בחו"ל, אך חרף סיכום זה, בסופו של יום השיב לתובע את הסכומים שדרש.
בית המשפט קיבל את התביעה במלואה. השופט קבע כי גרסתו של התובע הינה מהימנה, עקבית וקוהרנטית. לתמיכה בטענותיו הציג התובע ראיות, ובכלל זה חיובי אשראי, קבלות וכו'. בפסק הדין ציין ביהמ"ש כי גם הנתבע לא הכחיש את קיום העסקאות בעדותו בביהמ"ש.
- פסק דין נוסף: פיצוי של 18,000 ש"ח בגין הלוואה בין חברים
עדותו של הנתבע, לעומת זאת, לא גובתה בכל ראיות חיצוניות, והייתה בגדר עדות יחידה של בעל דין מעוניין. לרוב, על מנת להוכיח טענות בבית המשפט, יש לתמוך את העדות בראיות חיצוניות, שיסייעו לביהמ"ש לקבל את גרסתך. רק במקרים נדירים מקבל בית המשפט תביעות של "מילה כנגד מילה". במקרים כאלו של "מילה נגד מילה", ניתן לבקש מביהמ"ש למנות מומחה מטעמו, בודק פוליגרף, על מנת שיכריע בין הגרסאות המנוגדות. אולם, מקרה זה, כאמור, לא היה מקרה של "מילה נגד מילה", שכן התובע הציג ראיות לתמיכה בטענותיו.
טענתו של הנתבע הינה טענת "הודאה והדחה", כלומר – הנתבע הודה בטענות המועלות בכתב התביעה, אולם ציין עובדות נוספות אשר בעטיין יש לדידו לדחות את התביעה. במקרה כזה, עובר נטל השכנוע לכתפי הנתבע, לגבי העובדות "המדיחות".
נפסק, כי הנתבע לא עמד בנטל השכנוע לגבי העובדות המדיחות, ולכן הוחלט כי הנתבע ישיב לתובע סך של 10,869 ש"ח, וכן יפצה אותו בסכום נוסף של 1,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.
ת"ק (ירושלים) 25339-03-11 לוי נ' חורש