בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק כי הנתבעת, חברת מטבחי זיו, תפצה את התובעת בסכום של 13,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה, לאחר שארון מטבח אותו ייצרה והתקינה – קרס.
לטענת התובעת, בחודש יולי 2013 הזמינה ממטבחי זיו מטבח, ושילמה עבורו 41,500 ש"ח. בחודש פברואר 2014 הותקן המטבח, וכן שיש אותו הזמינה התובעת מספק שיש אחר. עוד באותו החודש קרס חלקו העליון של הארון, וגרם נזקים. נציגי הנתבעת הגיעו לבית התובעת, וטענו כי הארון קרס בשל חיפוי השיש שהותקן. עוד טענה התובעת, כי תחת התקנת ארון חדש, נציג הנתבעת רק הבריג מחדש את הארון שקרס בסמוך למקום התקנתו הראשוני.
לאור טענת מטבחי זיו כי ספק השיש אשם בקריסת הארון, פנתה התובעת לספק השיש, ודרשה ממנו כי יפצה אותה בגין נזקיה. ספק השיש סרב, וטען כי האשמה רובצת לפתחה של הנתבעת, מטבחי זיו. התובעת העלתה טענות נוספות, וביקשה לפצותה עבור נזקיה, טרטור, טרחה, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.
הנתבעת הכחישה את האירועים כפי שפרטה התובעת. ביהמ"ש אף ציין כי "בכתב הגנתה, הנתבעת לא הציגה תחילה טיעון וגרסה סדורים של השתלשלות האירועים". הנתבעת הוסיפה כי התובעת קיבלה שירות מצוין, ולפיכך אין לפצות את התובעת. חברת מטבחי זיו שבה וגרסה כי האחריות הינה של מתקין השיש.
חברת השיש, שנתבעה אף היא, טענה כי הארון לא נפל בשל העבודה שביצעה. וכי לא יתכן שהארון זז בשל החיפוי.
בית המשפט פסק כי יש לקבל את התביעה נגד חברת מטבחי זיו, ולדחות את התביעה נגד חברת השיש. על פי הכרעת הדין, ממכלול הראיות, מעדויות הצדדים ומהטיעונים שהוצגו בפני בית המשפט, הרי שהגרסה הסבירה יותר היא שלא ספק השיש הוא שגרם לקריסת הארון. לביסוס הכרעתו ציין ביהמ"ש מספר נימוקים: א. פרק הזמן שחלף בין הדבקת השיש לקריסת הארון. ב. העדר ראיות, דוגמת מעיכה או שריטות על הארון, שיעידו כי השיש הוא שגרם ל"דחיפת" הארון, ואז לקריסתו. ג. העדר אחידות בגרסת הנתבעת לגבי האירועים שקרו, ולגבי גורם הנזק. ד. הברגים באמצעותם הותקן הארון, ייתכן והיו קטנים מן הנדרש.
בית המשפט פסק כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 13,000 ש"ח, על אף שהתובעת תבעה פיצוי בסך של 33,000 ש"ח. ביהמ"ש פסק כי הנתבעת לא הוכיחה את מלוא נזקיה. סכום הפיצוי כלל פיצוי עבור חלק מהנזקים, ועבור עוגמת הנפש שנגרמה לה.
ת"ק (ירושלים) 24005-04-14 סלמן נ' מטבחי זיו בע"מ