בתביעה נגד חברת ג'ו מנג'מנט, פסק בית המשפט כי החברה הטעתה את התובע, וגרמה לו לחשוב כי היא תסייע לו למצוא עבודה. על פי כתב התביעה, נציגת הנתבעת הבטיחה בעל פה לתובע עבודות בתור ניצב בתכניות טלוויזיה. כשקרא התובע את ההסכם בעיון, לאחר התשלום, גילה כי הנתבעת מתחייבת לצלם את התובע בלבד, ולפרסם תמונותיו באתר האינטרנט של החברה.
בית המשפט קיבל את טענות התובע, וקבע כי הנתבעת – גו מנג'מנט – החתימה את התובע על הסכם שונה ממה שהוצג לו בעל פה. בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים, מי שהוטעה על ידי צד לחוזה רשאי לבטל את החוזה. כמו כן, חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף 2, כי עוסק לא רשאי לעשות כל דבר העלול להטעות את הצרכן, בין אם בעל פה, בכתב, במעשה או במחדל. כלומר, לעוסק אסור להבטיח הבטחות שווא לגבי מהות העסקה. הכוונה באיסור הטעייה במחדל הוא, כי אם עוסק "שותק" ואינו מספר לצרכן את העובדות הרלוונטיות, הרי ששתיקתו זו של הצרכן עשויה להתפרש כהטעיה במחדל.
ביהמ"ש קבע גם, כי סעיף בחוזה ההתקשרות בין התובע לחברה, הפוטר אותה מכל התחייבות שניתנה בעל פה, הינו לא חוקי, בשל היותו תנאי מקפח בחוזה אחיד. בהתאם לחוק החוזים האחידים, בית משפט המוצא כי תנאי בחוזה הינו תנאי מקפח, רשאי לבטל או לשנות את אותו התנאי, במידה כזו שייפסק הקיפוח.
באופן חריג, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות, וקיבל את התביעה גם נגד הבעלים של החברה.
בית המשפט אפשר לתובע להציג ראיות, אשר בבית משפט רגיל לא היו מתקבלות. כידוע, בתביעות קטנות לא חלים סדרי הדין ודיני הראיות. ביהמ"ש אישר לתובע להשמיע במהלך הדיון כתבת תחקיר עיתונאית, בה מתראיינים אנשים נוספים שהתקשרו עם הנתבעת (בבית משפט רגיל, לא הייתה מותרת הגשת ראיה כזו, שכן זו היא עדות שמיעה).
בפסק הדין נקבע כי הנתבעים (החברה והבעלים שלה) פעלו באופן מניפולטיבי ומטעה כלפי התובע וככל הנראה גם כלפי לקוחות נוספים, וזאת באמצעות הפעלת לחץ על ילדים ועל הורים תמימים, שיחתמו על חוזה, שהתוכן שלו "רחוק שנות אור משהובטח להם קודם לכן, בעל פה", לשון בית המשפט.
התובע זכה ב-14,000 ₪, המורכבים מ-4,000 ₪ – החזר הסכום ששילם לנתבעת, ומ-10,000 ₪ – פיצוי ללא הוכחת נזק עפ"י חוק הגנת הצרכן.
ת"ק (תל-אביב – יפו) 15311-03-13 כהן נ' כהן