בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי על עיריית קרית ביאליק לפצות תובע שעץ קרס על מכוניתו, וגרם לרכב נזקים. לטענת התובע, העירייה התרשלה בכך שלא דאגה לגיזום של העץ הנמצא בתחום שיפוטה. העירייה טענה להגנתה, כי אומנם היא אחראית לגיזום העצים בשטחי העיר, אולי לגבי המקרה הקונקרטי נשוא התביעה – לא ניתן היה לצפות שהעץ יקרוס, ובוודאי שלא ביום חם ונטול רוחות חזקות.
הובע זימן לעדות את כלתו, שהעידה כי היא זו שנהגה ברכב, והיא זו שחנתה אותו תחת העץ. להוכחת נזקיו צירף התובע חוות דעת שמאי, לפיה הוכרז רכב "טוטאל לוס" ("אובדן גמור"). כן צירף התובע תמונות הממחישות את הנזק, שצולמו בסמוך לאחר קריסת העץ וגרימת הנזק לרכב.
בפסק דין מפורט, קבע בית המשפט כי בהתאם לסעיף 235 לפקודת העיריות, העירייה חייבת להסיר מכשולים ברחוב. כמו כן, סעיף 249(9) לפקודה מאפשר לעירייה לנטוע עצים ברחוב או במקום ציבורי, אולם זאת בתנאי שהרחוב לא ייפגע מכך. סעיף 249(29) מטיל חובה על העירייה לפעול בצורה אקטיבית כדי לשמור על תחום העיר, כך שיהיה נטול מפגעים.
מן האמור לעיל עולה כי לעירייה יש חובת זהירות כללית למנוע מפגעים בשטחה. בהתאם לדיני הנזיקין, יש לבדוק גם האם העירייה חבה חובת זהירות לגבי הנסיבות הקונקרטיות של אותו מקרה. בית המשפט קבע שכן – לעירייה יש חובת זהירות קונקרטית. זאת, מאחר שהעץ גדל פרא, ולא היו באותו יום רוחות חזקות, אשר יכולות להעיד על כוח עליון, שאינו בשליטת העירייה. בית המשפט קבע כי עיריית קרית ביאליק לא הוכיחה שפעלה באופן סביר כדי למנוע את התרחשות הנזק. כך, למשל, לא היו נהלים ברורים ומדיניות מסודרת לגבי גיזום עצים, וזאת על אף שלטענת העירייה יש בשטחה יותר עצים נטועים מאשר בכל עיר אחרת.
בית המשפט דחה את גרסת העירייה, אשר טענה שייתכן כי הנזק נגרם כתוצאה ממשאית חולפת, וקבע כי טענה זו של העירייה יכולה אף להיזקף לחובתה. אם ידעה העירייה שבאיזור זה נוסעות משאיות רבות, הרי שהיא הייתה צריכה, דווקא באיזורים אלו, לדאוג לגיזום העצים בצורה מסודרת ובתדירות מספקת על מנת שמקרים כגון אלו לא ייתרחשו.
השופט ייחס לתובע אשם תורם בגובה 20%, ולכן פסק לו 8,724 ש"ח (שהם 80% מהנזק), בתוספת 1,000 ש"ח הוצאות עבור חוות דעת השמאי, ו-500 ש"ח הוצאות משפט.
ת"ק (קריות) 51570-12-12 קריכלי נ' עיריית קריית ביאליק